הרעות

יצירותיו של המלחין הדגול סשה ארגוב מתחלקות לכמה ז'אנרים, כאשר הבולט שביניהם זה "השיר לאומי". כך, ב"שיר הרעות", מטמיע ארגוב בקרבנו פאתוס שהופך להיות חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. הבית הראשון אינו עצוב, אך עוד לפי שנשמע אלמנט עצוב בטקסט, ארגוב כבר משלב במוזיקה את "מארש האבל" (מקצב הידוע כסמל למשהו עצוב ומלא קדרות). אז, פתאום, קופץ ארגוב למעלה במילים: "אך נזכור את כולם". הוא יוצר דיסוננס בין צליל לבין אקורד, ובכך מדגיש את המילה "נזכור" באותו קטע כדי להעצים את אלמנט הזיכרון. אני אישית מצומרר. נקודת המפגש בין המילים של גורי, הלחן של ארגוב, והקול המלטף של הראל סקעת, כמתווך של השניים באינטילגנטיות מדויקת.