האומנם - לאה גולדברג

הַאֻמְנָם - שיר מהפנט מאת המשוררת לאה גולדברג. השיר נסוב סביב המרכיב האנושי הכי טבעי - תקווה. בעיקר לצמיחה ולימים שלווים. הדובר\ת פונה אל דמות נשית כללית, אולי האומה, ופורש לפניה אפשרות לדרך חדשה. מסלול הדרך המטאפורית עובר ב"שדה" ו"תלם"; עונה בשנה: החורף שבו יורד "המטר ... בעדת טִפּוֹתיו הדופקת", המרטיבה ואת גופה המטאפורי של הנמענת, כנראה מ"הענן" שהאור נמצא בשוליו. להפתעתנו, השיר נקשר ללוחמת הגטו והפרטיזנית רוז'קה קורצ'אק, על אף שבראשונה נכתב ופורסם לפני שבכלל פגשה המשוררת בה.‏ ביצוע זה שבחרתי להעלות, של שלומי סרנגה - לכאורה זמר היושב על משבצת רחוקה מהביצוע המיתולוגי של חווה אלברשטיין. עם זאת, קולו, סגנון הגשתו והאינטיליגנציה המוסיקלית שלו - מספקים נפח יוצא דופן לשיר האינסופי הזה. האזנה נעימה :)