התרגעות

בתוך עולמנו המטורף, השוטף והקוצף, האם יש מקום שבו נוכל להרגיש בטוחים, להרגיש שלמים ורגועים?
כשיהודה קרני מנסה לתאר מקום כזה הוא חוזר על אותם הרגעים בילדותינו, כשסבתא שרה לנו שיר ערש ואנחנו נמנמנו בשלווה בעריסה. ואם יש מקום כזה, קרני כותב שלא חשוב כמה הוא רחוק, הוא יזדרז לעוף אליו...
הלחן, ספרדי, עממי עתיק במקצב משולש, חוזר על עצמו שוב ושוב כמו באיזו זרימה מדיטטיבית. ואם תעצמו עיניים ותקשיבו לאסתר עופרים המבצעת את השיר הזה, אולי תתחברו למקום הזה, אי שם בתוככם...