למראית הדז'ה וו

השאלה המעניינת בתקופת "מחכים למשיח" היא אופן ההגשה של חנוך בשירים. כך, בשיר שלפניכם - "למראית הדז'ה וו" - עולה תהייה האם הוא מגיש באהבה או בציניות? ניכרת דואליות בטקסט של השיר, שאותה ניסו לפענח. "גן העדן האבוד..." - גן העדן הזה אבוד גם בגלל שחנוך התרחק ממנו, ועבר לעולם של הרוק. הוא רואה את שירי ארץ ישראל הישנה כגרסא ממותקת של העבר; "...אל תוך השקט שקרוי נוסטלגיה..אל עולמי ואל חושי..אל שביל עפר.. " - מדובר בתפאורה השחוקה של הרבה שירים בזמר העברי, והנוף שליווה אותם; "כי מי ידע מהי מציאות ומה חלום?" - חנוך תוהה האם הזמר העברי, עליו גדל, היה כיסוי של המציאות? הרי היה שלב בתהליך התפתחות השיר הישראלי בו הרוק גילה שרוב היצירות הנתפסות כ"שירי עם" אינן כאלה כי יש להן כתובת, כי הן לא באמת נכתבו על ידי "חכמת ההמון"; "האם החלום על המחר בעצם התגשם?" - שוב, חנוך מזכיר את ארץ נעוריו. האם התגשמו חזונותיהם של גדולי המלחינים הישראלים? דוגמת נעמי שמר. במהלך השיר ניתן לראות שילוב של מילים לועזיות רבות, עם אלמנטים ספרדיים, מה שמזכיר כי שירי ארץ רבים הם בעלי אלמנטים זרים, אשר להם נוצרו טקסטים חדשים בעברית; "צמרמורת, סחרחורת" - עולה התהייה האם המילים הגבוהות האלה, שהיו רגילים לשמוע בשירי ארץ ישראל, הן מטאפורות שמופיעות מחוץ להקשר שלהן; "היה או לא היה" - מעין אזכור לאלכסנדר פן ומרדכי זעירא בשיר "היה או לא היה". בעצם מדובר ביציאה נגד הזמר העברי, ובד בבד משיכה עזה אליו. אזכור לשיר ישראלי מובהק ששייך לקאנון שירי הארץ הישנה; "כה מתוקה האשליה, נוסטלגיה" - עוד פעם מדובר בסרקזם לזמר העברי, ומשיכה גדולה מן הצד שני, שלא ניתן להתכחש לה. לאורך כל השיר ישנה תחושה של מתוק-חמוץ. דעתכם?