שיר הכוורת

למרות הרוק שהלך והתפשט בארץ כמוסיקה של "הצעירים", כוורת לא הייתה להקה אנטי-ממסדית בפן הרוקיסטי המקובל במדינות שהולידו את הרוק (דוגמת ארה"ב ואנגליה). המוסיקה הייתה במתכונת מסורתית של שירי להקות צבאיות, "תרנגולים", "בצל ירוק", עם גוון מיוחד שנוצר משילוב של מוסיקה ישראלית, גאז', בלוז ורוק - שבזכותו התקרב סגנונה לזה של להקות הרוק מחו"ל. ההקלטות הציבו רף אמנותי גבוה ביצירה הישראלית: איכות נגינה, דיוק מוסיקלי בתווים, הפקה מוקפדת, יסוד חדשני לטקסטים וקטעי קישור. המילים הפרודיות שידרו התרחקות מהזירה הלאומית, ובישרו את הרוח הפוסט-צברית (אריאל זילבר ומאיר אריאל) לזרם ליצני יותר, כמו ב"מגפיים של ברוך". פעמים רבות שרה "כוורת" בג'יבריש (בהשוואה לעברית התקנית המוקפדת), וברוב המוחלט של שיריהם שלט היסוד ההומוריסטי-ציני. הטקסט של סנדרסון עושה שימוש במילים זהות אבל במשמעויות שונות, כמו בשיר המצורף - "שיר המכולת". בשיר ישנו יסוד השאוב מן המוסיקה הקלאסית של מינימום חומר ומקסימום פיתוח - בסוף השיר מוקטן המשפט "זה לא עסק'", והזמרים משחקים עם הווריאציות שלו. ניתן היה לראות גם השפעות ישראליות ישנות יותר בשיר - המהלכים ההרמוניים (אקורדים) בפזמון מזכירים את המהלכים המורכבים של סשה ארגוב בשירו "השמלה הסגולה", ולכן יש פה הומאז' ליצירותיו. יצירת מופת.