נוקטורנו מספר 2

כל כך נוגע עד שבאו המילים לזכרו של חבר.

קְצָת אַחֲרֵי וּכְבָר לַיְלָה
רֵעוּת בִּקְּשָׁה, לֹא דַּי לָהּ
מִכְּבָר הָפְכָה לְזִכָּרוֹן
כְּמוֹ הַחִבּוּק הַחַם הָאַחֲרוֹן

פְּרֵדָה מֵחָבֵר יָקָר קִצְפָּהּ מַר
תּוּגָה לוֹפֶתֶת כְּמוֹ הַחֹשֶׁךְ שֶׁיּוֹרֵד בְּתֹם שְׁקִיעָה בְּיָם זָר
יָרֵחַ קַר אֵינוֹ יָכוֹל
לְהַחֲיוֹת לֵב שָׁבוּר בְּאוֹר כָּחֹל

וְאַתָּה כְּמוֹ צֵל נוֹגֵעַ
בִּי שֶׁעַכְשָׁו לְבַד וְגַם יוֹדֵעַ
שֶׁרַק מֵעֵת זְרִיחָה שֶׁל יוֹם חָדָשׁ אֶפְשָׁר לָשׁוּב וְלִרְאוֹת
מֵעֵבֶר לַדְּמָעוֹת

דודיק